מעמדו של שוכר בבית משותף מוגבל על ידי שתי מערכות משפטיות נפרדות ושונות: הראשונה חוזית והיא קבועה בעיקרה בהסכם השכירות של השוכר מול המשכיר, בעל הדירה. המשכיר רשאי למשל להטיל בהסכם השכירות הגבלות שונות על השוכר כגון להשתמש בדירה רק לשם מגורים ולא לשם הפעלת עסק או לאסור עליו להכניס חיות מחמד לדירה וכו'. לשוכר לשעה אין מעמד זהה לזה של בעלי דירות בבית המשותף בכל הנוגע לזכויות ההדדיות של הבעלים לעשות שימוש ברכוש המשותף בבית. לגבי בעל דירה – הרכוש המשותף הולך אוטומטית ובאופן גורף וצמוד אחרי הרכוש הפרטי שלו.
לא כן בשכירות לשעה, שבה השכירות יכולה להתייחס רק לשטח המושכר והמפורט בהסכם השכירות. ניתן למשל להשכיר דירה ללא חניה או מחסן (למרות שהחניה והמחסן צמודים לדירה ומהווים קניינית חלק בלתי נפרד ממנה) או להשכיר רק חדר אחד מתוך הדירה, דבר שאי אפשר לעשות בעסקה קניינית שאינה שכירות.
כל אלה הן הגבלות חוזיות, שבין השוכר למשכיר וחלות עליהן הוראות דיני החוזים. אעיר, שלעיתים נציגות הבית אינה מודעת בכלל לקיום הגבלות אלה על הדייר השוכר, שכן הסכם השכירות אינו מצוי לרוב אצל הנציגות.
ההגבלה השניה מקורה בדיני הקניין והיא נלמדת מהוראות חוק המקרקעין ובעיקר מהוראות התקנון המצוי או תקנון מוסכם, אם וכאשר הוא קיים בבית ואשר יכול לכלול סעיפים הנוגעים גם להתנהלות שוכרים בבית המשותף.
לשוכר למשל אין מעמד עצמאי באספת דיירים. שוכר אינו זכאי להשתתף או להצביע באספת דיירים אלא אם קיבל ייפוי כוח מהמשכיר, בעל הנכס. שוכר ללא ייפוי כוח יכול, לכל היותר, להיות משקיף מן הצד.
לעומת זאת, אין כל מניעה לבחור שוכר לוועד הבית! אין לו זכות להצביע באספה אבל ניתן לבחור בו כיו"ר הועד – נשמע מעט מוזר אבל זה המצב. ועד בית הוא גוף מבצע בלבד, שפועל כנציגות נבחרת של הדיירים ולכן חברות בוועד אינה מחייבת בעלות על דירה.