התקנון המצוי קובע שבעל דירה אינו רשאי לעשות בדירתו שינויים או תיקונים הפוגעים ברכוש המשותף או מסכנים או עשויים לסכן את קיומו או משנים או עשויים לשנות את ערכו, אלא אם קיבל תחילה הסכמת האספה הכללית של בעלי הדירות. "פגיעה ברכוש המשותף" לרבות פגיעה בחזותו החיצונית התקינה והאחידה כפי שהייתה בעת גמר הבנייה.
הסעיף נוקט לשון רחבה וכללית. גם הפסיקה בעניין זה נוקטת בגישה מרחיבה, אפילו מרחיבה מאוד. כלומר, גישה, אשר רואה כמעט בכל שינוי או תיקון ללא הסכמה, כפגיעה, בין השינוי קטן ובין גדול, בין אם ניתן לפצות בגינו ובין אם לאו, בין אם נגרם נזק ובין אם לא, בין מדובר בפגיעה פיזית ובין שאינה פיזית. קל וחומר פתיחת פתח בקיר משותף, הרחבת פתח קיים או שינויו – מהווים פגיעה. כמעט כל דבר חוץ מזוטות דברים עלול להיחשב כפגיעה.
בית המשפט קבע ש"אם תותר הרצועה, ובית המשפט יתן גושפנקא לפגיעות ברכוש המשותף, שאינן אפסיות עד שכל בר-דעת יראה בהן דבר של מה בכך, עלול הדבר לגרום להתמוטטותו של מוסד הבתים המשותפים, שיסודותיו מורכבים ומפותלים בלאו הכי, עד כדי שאיש הישר בעיניו יעשה ברכוש, שהוא נחלת הדיירים כולם." עד כדי כך! ובהמשך: גם "העובדה שאחד הדיירים עשה דין לעצמו ברכוש המשותף, אינה יכולה לשמש היתר לדייר אחר לעשות גם הוא כמוהו. שאם תאמר כן, פתחת פתח לכל הדיירים באותו בית משותף לנהוג ברכוש המשותף כבתוך שלהם".
בבית משותף קיים מתח תמידי בין ה"אני" לבין ה"ביחד". בהקשר לסוגיה של פגיעה ברכוש משותף, ההדגשה היא על ה"ביחד". "כל מה שמזיק לרכוש המשותף או לדירות האחרות בבית, לרבות מה שעשוי לשנות את אופי הבית, או לקלקל את דמותו הארכיטקטונית, או לשבש את שלמותו הסימטרית והאסתטית – כל אחד מאלה וכיוצא בו מהווה "פגיעה" כנ"ל". לכן אסורה גם פגיעה אסתטית, שמכערת את חזות הבית ואפילו פגיעה בחלל הרום, שמעל הרכוש המשותף, למשל העברת כבל מחלון אל הגג.