הכלב הוא חברו הטוב ביותר של בעליו, אבל לא תמיד גם של השכן ממול. וכשמדובר בכלבים אחדים או בכלב שנשאר לבדו כל היום בבית – התחביב לאחד הופך סיוטו של האחר. מותר כמובן לגדל חיות מחמד בבית משותף, אבל הדבר עלול להוות מטרד ולכן יש להתחשב ולדעת את גבול המותר והאסור. תתפלאו כמה הליכים משפטיים מוגשים בעניין כלבים בבתים משותפים. רוב ההליכים הללו ניתנים למניעה מראש.
בתקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש) נקבע כך: "רעש בעלי חיים – המחזיק בעלי חיים בביתו, בנכסו או בחצריו, יחזיקם במקום ובאופן שלא יגרום רעש חזק המפריע לשכנים".
לא חייבים למדוד את הרעש באמצעות מכשירים מקצועיים ויקרים. ניתן להקליט או להביא עדים. כמו כן, לא רק נביחות מתמשכות הן מטרד. גם נביחה עם הפסקות, שמקפיצה כל חצי שעה בלילה, יכולה להעיר משינה, בדומה ל"עינוי סיני". ככל שהסביבה שקטה יותר, מן הסתם קל יותר להוכיח את מטרד הרעש. אבל כיום שופטים קשובים יותר לתביעות בענייני מטרדי רעש גם בסביבה עירונית. האמת היא, שדרך אחזקת הכלב על ידי בעליו, קובעת לא מעט את כמות הנביחות. כלב שקשור כל היום לבד או שעובר בלילה למרפסת, צפוי לומר בדיוק מה הוא חושב על כך ובמלוא העוצמה.
רעש חזק יכול להיות גם מתוך הבית וכמובן מהגינה, מרפסת, גג. אני מתרכז כאן בכלבים כי זה מקור הרעש השכיח אבל נתקלתי לא מעט גם במטרדי רעש מחיות אחרות (תוכים, ציפורים, חוץ מדגים – הכול. במושבים וביישובים כפריים יותר, כבר היו לי מקרים של רעש גם מסוסים, חמורים וצפרדעים). מעבר לחוק ולתקנות המפגעים, יש כמעט בכל רשות מקומית גם חוקי עזר, שמקנים סמכויות לפקחים לטפל בעניין. אגב, קשירת כלב בחצר למשך שעות, עלולה להוות לא רק מקור לתביעה בגין מטרד רעש אלא גם להביא לביטול הרישוי להחזקת הכלב ולקיחתו להסגר.
כדי להפסיק את מטרד הרעש כדאי לנקוט בשלבים מהקל אל הכבד: ראשית – פנייה מנומסת לבעלי הכלב, בעל פה ואחר כך בכתב. לא עוזר – כדאי לשקול פנייה גם באמצעות עורך דין. לא עוזר – פנייה לפקח הרשות המקומית או תלונה במשטרה, שכן מפגע רעש מהווה גם עברה פלילית על החוק. לבסוף ובלית בררה – הגשת תביעה משפטית.
תביעות כאלה מוגשות לבית משפט השלום. אחד הפתרונות הוא דרישה להכנסת הכלב לתוך הבית או שינוי מיקום המלונה בחצר או שימת זמם (מחסום) על פיו בשעות מסוימות.